החלטה בתיק ת"א 28190-07-11

כללי:

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית לבימ"ש זה.

התביעה הוגשה ביום 17.7.11 ע"ס של 276,000 ש"ח והוגדרה כתביעה כספית.

התובע הוא המשיב 2. המבקש הוא הנתבע 1 ואילו המשיב 2 בבקשה זו הוא הנתבע 2 בתביעה העיקרית.

רקע התביעה, כמתואר בה, הינו טענה להפרת הנתבעים את הסכם השותפות שהיה קיים בינם לבין התובע לצורך ביצוע השקעות בפרויקט באפריקה. התובע טען בכתב תביעתו כי לאחר שנכרתה השותפות העסקית בינו לבין הנתבעים והם קיבלו ממנו את כספי השקעתו, ניסיונו וכישוריו המקצועיים, הם סילקו אותו באופן חד צדדי מן השותפות ועל כן נאלץ לתבוע בתביעה זו את השבת הכספים שהשקיע בשותפות, ואת הוצאותיו.

התובע ציין בכתב התביעה כי אינו יודע אם השותפות מרוויחה או מפסידה וכן אינו יודע מהו הפוטנציאל העסקי שלה.

ההגנות:

כל אחד מן הנתבעים הגיש כתב הגנה נפרד, לגופם של דברים. נתבע 1, המבקש דכאן הכחיש את התביעה וטען כי עסקינן בניסיונו של התובע להתעשר שלא כדין על חשבונו. לגרסתו, התובע/משיב 1 חייב לנתבע 1 סכומים יקרים לאור הנזק שגרם שעה שלא עמד בהתחייבויותיו להזרים כספים לשותפות, שניסה להכניס שותפים נוספים לשותפות מהעולם התחתון וניסה לאיים עליו ולסחוט אותו.

נתבע 2, המשיב 2 דכאן, אף הוא התגונן כנגד התביעה ואישר כי נחתם הסכם שיתוף פעולה בין 3 הצדדים בסכום סינון והתפלת מים ביבשת אפריקה. הוא טען כי על פי המוסכם, התובע והנתבע 2 היו מממני הפרויקט ועליו הוטלה האחריות לקדם את הפרויקט בפועל. למרות זאת, כך טען הנתבע 2, הוא השקיע כספים רבים מכיסו לטיסות ושהות באפריקה. לטענתו, אין בידו מידע על היקף ההשקעות או ההוצאות בשותפות, שכן הוא עצמו לא היה אמור להשקיע כספים אלא לתרום את חלקו באמצעות ניהול הפרויקט והשקעת שעות עבודה רבות, כפי שעשה בפועל.

נתבע 2 מציין בהגנתו כי הפרויקט לא יצא לדרך, שני השותפים האחרים חדלו כל אחד בזמנו להזרים כספים לפרויקט ולכן לא צמחו ממנו רווחים כלשהם.

הבקשה:

המבקש גורס כי הואיל ומדובר בתביעה לפירוק שותפות, אם כי לא רשומה, בין שלושת הצדדים, יש להורות על דחייתה על הסף מחוסר סמכות עניינית לדון בתובענה.

הוא מציין כי מדובר בתביעה שהיא בסמכות ביהמ"ש המחוזי, נוכח הוראות סעיף 46 לפקודת השותפויות.

המשיב 2 ביקש להמנע מהבעת עמדה לבקשה זו.

המשיב 1 טען כי התביעה איננה תביעה של פירוק שותפות אלא תביעה כספית גרידא, שעילתה הפרת חוזה ומשכך סמכות הדיון בה נשואה לבית משפט השלום, הן על פי מבחן הסעד והן על פי מבחן העילה.

המשיב 1 מציין כי  סעיף 46 לפקודת השותפויות עוסק בסוגיה של פירוק שותפות ולא זוהי הסוגיה הנידונה בענייננו.

אחר הדברים האלה, עתר משיב 1 לרשות להוסיף ולהשלים את תגובתו וציין כי לא יתכן שהמשיב 2, בעל אינטרס, יגיב בהימנעות מהבעת עמדה לבקשה.

המבקש הגיב היום לבקשה לקבלת רשות להשלמת תגובה וטען כי אין לראות בשתיקתו של הנתבע 2 באשר לבקשה זו, משום הקניית סמכות עניינית לביהמ"ש השלום. המבקש גרס בסעיף 3 לתגובתו זו, כי לפני ביהמ"ש הוצגו הראיות הרלוונטיות במלואן. לאור זאת, עתר המבקש למתן החלטה בבקשה.

לאחר שהושלמה סאת התגובות והתשובות, הנני להכריע.